החלטה בתיק מ"ת 33714-12-11

כנגד המשיב 1 הוגש כתב אישום, ת"פ 33679-12-11, בו מואשם המשיב 1 ביחד עם המשיב 2 בעבירות החזקת נשק שלא כדין, נשיאת נשק שלא כדין וסחר בנשק שלא כדין, הכל לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"). ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני. החלטה זו עוסקת במשיב 1 בלבד. בעניינו של המשיב 2 ניתנה החלטה ביום 8.1.12.

על פי עובדות כתב האישום, הסוכן והשוטר הסמוי, הפועלים בשליחות משטרת ישראל, נפגשו בתאריך 26.2.11 בביתו של המשיב 1 בכפר כאבול עם המשיב 1, אשר הציע למכור לסוכן כלי נשק, אקדחים ומטען נפץ. נקבע כי המשיב 1 ימכור לסוכן נשק תמורת 10,000 ש"ח. בהמשך אותו היום יצאו המשיב 1, הסוכן והשוטר הסמוי מביתו של המשיב 1 ונסעו ברכבם של הסוכן והשוטר הסמוי בתוך הכפר כאבול, תוך שהמשיב 1 מורה על כיווני הנסיעה, עד שפגשו במשיב 2, אשר הגיע למקום ברכב מסוג טויוטה קורולה בצבע לבן. המשיב 2 יצא מהרכב, תוך שהוא מחזיק ונושא על גופו נשק מסוג תת-מקלע 9 מ"מ ומחסנית לנשק ומסר אותם למשיב 1, אשר מסרם לידי הסוכן. בהמשך המשיב 1 נכנס לרכבם של הסוכן והשוטר הסמוי, הסביר לסוכן כיצד להפעיל את הנשק והסוכן מסר לידי המשיב 1 סך של 10,000 ש"ח.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב 1, בין היתר, הודעות הסוכן והשוטר הסמוי; הקלטות המתעדות את ביצוע העבירות וזיהוי קולות המשיבים על ידי הסוכן והשוטר הסמוי; מזכר של שוטר, אשר מכיר את המשיבים מעבודתו ומזהה אותם בתיעוד הוידאו; חוו"ד של מעבדת נשק; מחקרי תקשורת; המשיב 1 מודה בביצוע העבירות בחלק מחקירתו וכן קושר את המשיב 2 לביצוע העבירות; המשיב 2 שמר על זכות השתיקה.

המבקשת טוענת כי עבירות הנשק מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: " חוק המעצרים") וקיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את בטחון הציבור. כן נטען כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט, התחמקות מהליכי שפיטה והשפעה על עדים. נטען כי למשיב 1 עבר פלילי, הכולל 14 הרשעות קודמות ורישום נוסף ללא הרשעה, במגוון רחב של עבירות, בין היתר עבירות אלימות, סרסרות, רכוש וסמים.

ב"כ המשיב 1 מסכים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. נטען כי המשיב 1 היה סוג של מתווך ולא החזיק בנשק בעצמו. נטען כי הסוכן הוא שפנה למשיב 1 והמשיב 1 ניצל את הידע שהיה לו בקשר למחזיק בנשק כדי להשיג נשק לסוכן שפנה אליו. כן נטען כי אין בעברו של המשיב 1 עבירות נשק והעבירה האחרונה היא משנת 2002. ב"כ המשיב 1 מבקש לבחון חלופת מעצר.

ראיות לכאורה ועילת מעצר

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים, אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב 1 אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו. כאמור, ב"כ המשיב 1 אף אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה. העבירות המיוחסות למשיב 1 הינן עבירות החזקה וסחר בנשק ולכן הן מקימות עילת מעצר בשל מסוכנותו של המשיב. גם על כך אין מחלוקת.

בתיק החקירה נמצאות הודעותיהם של הסוכן הסמוי והשוטר הסמוי, לפיהן הגיעו לביתו של המשיב 1 לצורך קניית נשק מהמשיב 1. המשיב 1 ביצע מספר שיחות טלפון ולבסוף הציע למכור לסוכן נשק ארוך שמחירו 10,000 ש"ח כאשר 1,000 ש"ח מתוכן ישולמו למשיב 1 והסוכן הסכים לעסקה. המשיב 1 אמר לסוכן שהאדם שיביא את הנשק הינו בן דודו. המשיב 1, הסוכן הסמוי והשוטר הסמוי יצאו מביתו של המשיב 1 ונסעו מספר דקות ברכבם של הסוכן הסמוי והשוטר הסמוי אחרי רכב לבן מסוג טויוטה. בשלב מסוים המשיב 1 אמר להם לעצור והמשיב 2 יצא מרכב הטויוטה כאשר הוא מחזיק בתת מקלע ומחסנית עטופים בניילון ובבד/חלוק ירוק. המשיב 2 מסר את הנשק והמחסנית לידי המשיב 1 שמסרם לסוכן. המשיב 1 נכנס לרכבם של הסוכן הסמוי והשוטר הסמוי והסביר להם כיצד לתפעל את הנשק והסוכן מסר למשיב 1 סך של 10,000 ש"ח. כן קיימות בתיק הקלטות אודיו ווידאו של האירוע הנ"ל.

קיים בתיק מזכר של מאיר סער, אשר מכיר את המשיבים מעבודתו ומזהה אותם בתיעוד הוידאו ומוסר כי המשיבים הינם קרובי משפחה וכינויו של המשיב 2 הינו "אבו אלעבד". גם אחיו של המשיב 1 מוסר בהודעתו שכינויו של המשיב 2 הינו "אבו אלעבד".

קיימות בתיק הודעות הקושרות את המשיב 2 לשימוש ברכב הטויוטה של כאדם עכרי, הנשוי לאחותו של המשיב 2.

המשיב 1 בתחילה הכחיש את ביצוע העבירות, אך לאחר שבוצע עימות בינו לסוכן ולשוטר ולאחר שהוצגו לו הקלטות, הודה המשיב 1 בביצוע העבירות וקשר גם את המשיב 2 לביצוע העבירות. לדבריו, הסוכן פנה אליו וביקש לקנות ממנו נשק. המשיב 1 ידע כי המשיב 2 מחזיק בנשק, מקולקל לטענתו, ולכן התקשר אליו ותיאם את המפגש. טוען כי סוכם בינו ובין הסוכן כי יקבל סך של 1,000 ש"ח מתוך התמורה הכוללת בסך של 10,000 ש"ח. המשיב 1 זיהה את קולו בהקלטות האודיו וזיהה את עצמו ואת המשיב 2 בהקלטות הוידאו. טען כי הוא קיבל 1,000 ש"ח והמשיב 2 קיבל את השאר. בהודעתו השניה חזר בו המשיב 1 מהגרסה שמסר וטען כי היה שיכור במהלך החקירה הראשונה. לאחר מכן שמר על זכות השתיקה וטען כי אינו זוכר. בהודעתו השלישית מסר גרסה חדשה לפיה הנשק שנתפס על ידי המשטרה זה לא הנשק שהוא מכר לסוכן ומה שהוא נתן לסוכן היה מקולקל. לטענתו, הנשק שמסר לסוכן ולשוטר נמכר באותו היום בכפר מכר. הוא התבקש להרחיב בעניין גרסתו החדשה אך סירב למסור פרטים ושמר על זכות השתיקה.

המשיב 2 שמר על זכות השתיקה ברוב חקירתו ולא השיב לשאלות הנוגעות לביצוע העבירות. כן שמר על זכות השתיקה במהלך ביצוע העימותים בינו לבין הסוכן הסמוי והשוטר הסמוי.

מחקרי התקשורת מצביעים על קשר טלפוני בין המשיב 1 למשיב 2 ועל עשרות התקשרויות ביניהם ביום העסקה וכן על התקשרויות בין המשיב 1 לסוכן ביום העסקה.

כן נמצאת בתיק חוו"ד מעבדת נשק לפיה הנשק שנמכר לסוכן יורה ובכוחו להמית אדם.

אני קובע כי יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודעות הסוכן והשוטר, ההקלטות וכן הראיות הנוספות בתיק, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק המעצרים ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב 1 ביצע את העבירות המיוחסות לו.

מדובר בעבירות החזקה וסחר בנשק לא חוקי, אשר בכוחו להמית אדם. על כן, בנסיבות העניין, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב 1 והמשיב 1 לא הפריך מסוכנות זו. מכאן שקמה גם עילת מעצר בעניינו של המשיב 1.